א׳ | גיבוש צנחנים

ישיבת המאמנים.

נערכה ישיבת מאמנים רק על הנושא הזה, ועל המשך דרכו באדרנלין ובכלל.

מנכ״ל: צה״ל נתן לו גיבוש צנחנים, משמע שהוא ראוי לעמוד בקו אחד עם כולם.

מאמן תל אביב: תקשיב, זה לא פשוט בכלל. תאר לך שהוא יתפוס נשק, והאצבע על ההדק, במטווח לצד לוחמים נוספים, ואז הוא יקבל קפיצה לא רצונית שתגרום לו לסחוט את ההדק…

מאמן ראשון לציון: צה״ל לקח את זה בחשבון. אנחנו פה כדי להדריך ולהעצים אותם, לא לקחת החלטות במקום צה״ל.

מאמן ירושלים: לא פשוט בכלל… יש משהו בדבריו (של מאמן תל אביב)…

מנכ״ל: זוהי החלטה שלא אנחנו צריכים לקבל, אלא הוא. צה״ל אישר לו גיבוש צנחנים, וראה לנכון לתת לו את האפשרות להתמיין ולשרת כלוחם בחטיבת הצנחנים ובסיירת שלהם. אין שום סיבה שאנחנו לא נאשר לו להתאמן תחתינו. אנחנו הגוף שמכין אל היחידות המיוחדות בצה״ל, היחידים, ואנחנו אלו שהוא צריך! עלה מול החניך, תסביר לו את הסיכונים שבדבר, ומפה זוהי החלטה שלו בלבד…

מאמן תל אביב: ולגבי שלושת השבועות?!

מנכ״ל: עשה הכול!

ההחלטה.

הוא עלה למול החניך והסביר לו את הסיכונים שבדבר. הוא הבהיר לו שהוא היה צריך להתעורר לפחות לפני ארבעה חודשים… אתה נמצא בזמן פציעות, כפי שמגדירים בצה״ל, זמן אשר לא עומד בלוח הזמנים שנקבע מראש.

מאמן תל אביב: מה החלטתך בנושא?

א׳: אני יכול לחשוב על זה לילה?

מאמן: כמובן.

עברו שעות בודדות, וזו הייתה שיחת הפלא ששינתה נתיב שלם:

א׳: חשבתי על זה. בהתחלה נרתעתי, אבל עכשיו אני יודע יותר מבכל יום אחר: תכינו אותי.

מאמן: תתארגן וצא לפארק, האימון מתחיל!

הם נפגשו אחד על אחד, והוא ביצע לו אימון של שעה וחצי, כאשר הוא מלמד אותו את כל התורה על רגל אחת!

מאמן: תזדקף, רוץ מהר יותר, תשתופף על הקו, מקד מבט, שבור, תשתמש בשטח. זה לא הראש, זה מעבר… אתה צריך לבנות (מידע אשר נחשוף בפני חניכינו בלבד) ורק כך תצליח לנצח…

הם עברו רק שני אימונים בשבוע, בזמן שאני עברתי איתו עוד שניים נוספים. כל פעם שידעתי שזהו יום האימון האישי למולו, ידעתי כמה קשה זה יהיה. נזכרתי כמה הוא נוקשה, הרגשתי את הפחד זורם לי בעורקים בכל פעם שהגיעה אותה השעה לאימון. סבל שלא יתואר, ומאידך הוא המשיך לדחוף ולעמוד איתי על הפרטים הקטנים. הוא המשיך להיכנס בי ולהסתכל בי בעיניים מלאות עוצמה. הוא לא הסכים לי לעצור, אפילו שביקשתי, ואף הפך כל אקט שממנו ביקשתי לפרוש לקשה וארוך יותר… לא ידעתי שלשם אני נכנס… לא ידעתי שבכך מדובר…

השיחה.

מאמן תל אביב: תקשיב, אני פתוח איתך. אף אחד לא מאמין שתעבור את הגיבוש הזה, אפילו לא החניכים שמתאמנים לצידך. אתה יכול לראות להם את זה בעיניים… התסמונת הזו, עם השילוב של הוותרנות שלך, מפה זה רק למטה… אבל…

אני מאמין! אני מאמין שבעזרת עבודה קשה והתמדה אתה תתגבר על כל כישרון ומכשול שיעמדו בדרך. אתה צריך להבין שאנחנו מבצעים כרגע את הבלתי אפשרי: עברו חמישה בלבד, נשארו לך שבועיים וקצת, שבועיים של או הכול או כלום… ולפני שנסגור את האימון הזה, אציין בפניך נקודה שבטח לא שמת לב אליה… אל תשכח איך הגעת לפה לפני חמישה ימים, ותראה אותך היום!

הגעתי הביתה אחרי המקלחת, כשהכול רץ לי בראש: כל המשפטים שהוא אמר באותו אימון, אבל אחד הדהד לי יותר מכולם: תראה אותך היום. התחלתי להריץ את סדרי ההגעה שאליהם הגעתי לפני חמישה ימים, ואיפה אני עומד עכשיו: את הקו שאיתו התחלתי והקו המנחה אותי היום, ההסתכלות השונה שיש לי, ועד הביטחון העצמי שהצליח לטפס גם הוא מעט למעלה. הבנתי כמה שונה הייתי, וזה היה תהליך של חמישה ימים בלבד. מה יקרה בעוד שבועיים, שאלתי את עצמי?! זו הייתה הנקודה שהוא ביקש ממני להבין: להבין עד כמה אנחנו חזקים מכל השאר, עד כמה יש לי סיכוי, כי הזמן אולי לא לטובתי, אבל הוא בהחלט לא לרעתי, לא עם האנשים האלה!

הכוח של הקבוצה.

הוא קרא לכולם להגיע רבע שעה לפני האימון, לכולם חוץ מהמאמן, והודיע להם שהוא צריך את עזרתם!

חניכים: דבר אלינו.

א׳: אני יודע שאתם לא מאמינים בי, לא קשה לזהות את זה, אבל אני מבקש מכם: עשו הכול כדי שאצליח!

חניכים: …

א׳: אני מבצע עוד שני אימונים אישיים מול המאמן. אני רוצה שתפנו את כל הזמן שיש לכם בעבורי ותתאמנו לצידי!

חניכים: אנחנו איתך באש ובמים!

שבועיים של אימונים חוצי גבולות, והפעם הוא לא לבד. בכל פעם שהוא נשבר, זה היה אחד מהחניכים שרץ אליו, הסתכל לו בעיניים והזכיר לו למה הם פה. בכל פעם שהוא נפל, הם היו שם להתרסק יחד איתו ולהרים אותו חזרה על הרגליים. הם היו שם, כי שם מקומם, אחד לצד השני, כי אנחנו משפחה!

חולצת אדרנלין.

א׳: אתה משוגע, מחר הגיבוש.

נ׳: אני יודע. תגיע אליי, יש לי משהו חשוב להראות לך לגבי הגיבוש.

הוא הגיע אליו ומצא שם את כל החניכים והמאמן, שהגישו לו את חולצת אדרנלין, רק שהפעם השם שלו הופיע על גבה, יחד עם כל שמות החבר׳ה של הקבוצה.

המאמן וכל החניכים שמו את כף ידם על גבי, ובצא שלו, הם דחפו אותי דחיפה קלה קדימה, דחיפה של שלושים אנשים, דחיפה של עוצמה שהצליחה להזיז אותי חמישה צעדים קדימה.

מאמן: זה הכוח שלך, כוח של שלושים אנשים, כוח שאין שני לו. ובכל פעם שתרגיש חלש, תזכור אותנו ואת הכוח שלנו, כי היום הוא שלך: הכוח של הקבוצה!