נקודת הפתיחה
מאמן: שימו לב, חניכים יקרים, ימי הסיירות מתקרבים. מגבירים קצב, מעלים הילוך. יש?!
חניכים: יש, המאמן!
מאמן: מצוין. שימו לב: שלוש דקות הייתם עם שקים מתחת לרגליים, עומדים בקו מולי, ואיבדתם קשב. שלוש דקות, זוז!
ואז הוא פנה אליו: בחור חדש, שהגיע בלי התראה מוקדמת בבקשה להצטרף לאימון, כשהוא בכלל לבוש במדי כדורסל.
מאמן: אני מאחל לך לשרוד. צא!
וככה הם הכירו, א׳ והמאמן של אדרנלין כושר קרבי.
סוף האימון הגיע, והוא אכן שרד. הוא לא ויתר כשהיה קשה, הוא לא הסכים לנוח כשכולם עבדו, הוא לא הסכים להיגרר מאחור. רק בעיה אחת הייתה לו, שאותה גילינו בסוף האימון: הבעיה שהפכה לשיחה ששינתה את הכול!
א׳: המאמן, אני יכול לדבר איתך רגע?
מאמן: כמובן, דבר אליי.
א׳: תראה, אני יודע מה אני הולך לבקש ממך, ואני יודע גם במה זה כרוך. אני מבקש ממך לעשות הכול כדי לעזור לי להגשים את המטרה שלי ולהעפיל לסיירת מטכ״ל, דרך יום סיירות שמתקיים בעוד חודש וחצי מהיום, בידיעה שאני סובל משברי מאמץ ואין לי אפשרות לדחות אותו.
מאמן: תן לי רגע להבהיר לך מה אתה מבקש ממני. אתה מבקש ממני לאמן אותך כדי שתוך ארבעים וחמישה ימים תדביק את הקצב של אנשים שמתאמנים ליום סיירות כבר שנה, ואולי יותר, כדי להעפיל לסיירת מטכ״ל, לגיבוש בכל אופן, שזה אומר להיות האחד שנבחר מקבוצה של עשרים אנשים, שהיו הטובים ביותר מבין שלוש מאות, וכל זה בזמן שאתה סוחב איתך שברי מאמץ ברגליים.
א׳: כן, המאמן.
מאמן: תקשיב, אני אולי המאמן הטוב ביותר, אבל קוסם אני לא. קח בחשבון את ההשלכות: אתה תחמיר את הפציעה שלך, אתה תחמיר אותה עד כדי כך שללכת יהיה פריבילגיה. שלא לדבר על כך שגם אם תעבור, יש לך שלושה חודשים אחרי זה את גיבוש היחידה, ואם לשים רגע את הדברים על השולחן, יום סיירות זה צחוק לעומת הגיבוש. אתה תגיע עם אותה פציעה לגיבוש שממיין לשלוש היחידות הגבוהות בצה״ל, שסיירת מטכ״ל היא המובילה שבהן, אתה מבין?
א׳: אני מבין, ואני מוכן להקריב הכול כדי להצליח!
מאמן: אין בעיה. חובת ההוכחה היא עליך!
ההכנה באדרנלין
זה היה הרגע שבו המאמן אסף את כולם והודיע להם שמספר האימונים עולה לשלושה, כי לכולנו יש פחות מחודש וחצי להביא את א׳ מוכן ליום הסיירות. אז הוא הלך לרופא בעצת המאמן כדי לבדוק את חומרת שברי המאמץ, לקח ויטמינים, כדורים ומשחות בהוראת רופא ובהמלצת המאמן כדי לשמור על יציבות הפציעה, והפך לחניך רשמי באדרנלין כושר קרבי.
חוויות חניך: אמנם אמרתי שאני מוכן להקריב הכול, אבל לא ידעתי מהי אותה הקרבה שעליה הוא מדבר. יומיים בשבוע הוא פתח לי את הבוקר באימוני טכניקה ונגע בכל הנקודות הקטנות, ובכל פעם שעשיתי טעות, גם הקטנה ביותר, הוא לא ויתר. הוא פשוט החזיר אותי להתחלה, וכל פעם מחדש, עד שאותה תנועה הייתה נקייה מטעויות, בחזרות בלתי פוסקות, שהדבר היחיד שהפריד ביני לבין התמוטטות היה המשפט הקבוע שלו: זה תלוי בך!
זה תלוי בי להמשיך לקום על הרגליים, זה תלוי בי להפוך את הפחד לכוח ואת הכאב לניצחון, זה תלוי בי למי אהפוך מחר!
אז הימים הפכו לשבועות, שבועות של שלושה אימונים בשבוע עם הקבוצה, ועברנו מולו עשרות סימולציות: בחופי הים, בדיונות ואפילו באימוני שגרה בפארק, כשפעמיים בשבוע אני מולו לבד, עובר אימוני טכניקה בבקרים. וכמו שהוא אמר בדיוק, לא הייתה אפשרות להתחמק מזה. הכאבים ברגליים נעשו מורגשים יותר עם כל יום שהתקרבנו ליום הסיירות, אבל הוא לא נשאר אדיש. הוא היה ערני, ודאג לכך שפעם בשבוע אראה רופא שיאבחן את מצב הרגליים.
השיחה שלפני.
מאמן: זה היה האימון הסוגר. מעכשיו אתה לא מתאמן עד יום הסיירות, תן לגוף ולרגליים לנוח. בלילה שלפני תבצע את התוכנית הקבועה של אדרנלין, כדי להעיר בחזרה את כל הגוף.
א׳: אין בעיה.
מאמן: תקשיב, אין תרגיל שלא עברת בחודש וחצי האחרונים, אין פרט שהחסרתי ממך, ומי כמוך יודע עד כמה נכנסנו לפרטים הקטנים. אתה אולי סוחב איתך פציעה שתכאב לך ואולי תעצור אותך חלק מהזמן, אבל הניסיון והידע שרכשת עד היום הם המפתח שלך ללכת ולהצליח, הם המפתח שלך להעפיל לגיבוש היחידה!
א׳: אל תדאג, המאמן, אני הולך מוכן, אני הולך לנצח, לא אאכזב אותך!
מאמן: קודם כול, אני גאה בך. לי זה לא משנה לאן תגיע, כי אני מכיר אותך ויודע שתעשה את המקסימום. אבל אם לא תעבור, אני אשבור לך את מה שנשאר לך מהרגליים, הבנת?!
א׳: הבנתי, המאמן!
תכנית אונליין ליום סיירות
אימוני ריצה, כוח, שחרור ודיונה, ולסיום סימולציית יום סיירות. חניכי אדרנלין מקבלים את התכנית בחינם.
לפרטים על התכניתהדרך: יום סיירות וגיבוש מטכל
יום סיירות, זוז!
חוויות חניך: עמדנו על הקו המוכר, כשכולם עומדים לחוצים, ובראש שלי רץ הכלל הראשון שלמדתי: איך לשבור את כולם מבחינה מנטלית בחמש הדקות הראשונות של המיון.
אז אחרי שהוא סיים בהובלה את התרגיל הפותח של יום הסיירות, תרגיל הספרינטים המוכר, הם יצאו למנוחה של שבע דקות, להתאפס ולחזור מוכנים לתרגיל הבא.
חוויות חניך: ידעתי שזה יגיע: הכאבים ברגליים בזמן המנוחה. זה היה הפחד הכי גדול שלי, פחד שהתממש. הרגשת הדקירות ברגליים התחילה להציף לי את כל הגוף, עד כדי כך שהיה לי קשה לעמוד. אבל אין לי ברירה אלא להמשיך הלאה, אין לי ברירה אלא לעמוד על הקו ולשדר כוח. צא, הוא שאג לנו, ומטרת התרגיל הייתה לתפוס את האלונקה, אבל אני נשארתי על הקו, מנסה לזנק קדימה בלי הצלחה…
בפעם השנייה שהוא הזניק אותנו שוב לא הצלחתי לזנק, הרגליים לא נתנו לי. זה כבר ספרינט שני, בקצב הזה לא אעבור. וככה עד הספרינט הרביעי, כשביקשתי מהמגבשים לצאת מהתרגיל בגלל כאבי בטן, כדי לרוץ לשירותים ולחזור.
ההתגברות.
יצאתי מהתרגיל וזזתי הצידה. נעמדתי במקום, נעמדתי זקוף, ודאגתי לנפח את החזה, להרים את הראש ולעצום עיניים כדי להחדיר לעצמי כוחות מחודשים. עמדתי ודמיינתי את הכוח מציף לי את הגוף מחדש עם כל פעימה ופעימה: פעימה ראשונה לרגליים, בזמן שאני מחזק את השרירים, פעימה שנייה לידיים, בזמן שאני קומץ אגרופים בכל הכוח, פעימה שלישית, עוצמה שמציפה ושוטפת לי את כל הגוף, בזמן שאני מתחיל לאט לאט לחזור לעצמי. בדיוק כמו שהמאמן דאג ללמד אותנו: ליצור כוח כשאין לך!
פתחתי את העיניים, ועם שתי סטירות לרגליים חזרתי ליום שממנו אסיים מנצח!
אז כמו שציפיתם, א׳ נעמד על הקו, ומאחוריו הקבוצה שעברה איתו כברת דרך, האימונים עד לפרטים הקטנים, המאמן שהאמין ולא שחרר, והכאבים שסחב מהרגע הראשון כדי להגיע לאותו מעמד. הוא נעמד על הקו, והפעם הוא חד יותר, מהיר יותר, חזק יותר. צא!
הזימון לגיבוש מטכל
ההודעה.
מאמן: כן, תחדש לי.
א׳: המאמן, למה שאספר לך עכשיו יש השלכות…
מאמן: קדימה…
א׳: ההשלכות הן שלושה אימוני בוקר, כי הגיבוש במרחק שלושה חודשים מאיתנו!
מאמן: א׳, קיבלת!
אז מה הוא עבר שם, ומה הם הטיפים כדי לסיים את יום הסיירות ולהעפיל לאחד מהגיבושים ליחידות המובילות של צה״ל:
לאן א׳ העפיל מגיבוש מטכ״ל, זה כבר סיפור אחר. אבל תהיו בטוחים בדבר אחד: המאמן ליווה אותו לכל אורך הדרך.
אז אם אתם מחפשים לסיים יום סיירות בהצלחה, להעפיל ולעבור את הגיבושים של צה״ל, אם אתם מחפשים להפוך לניצחון של המחר, אתם מחפשים: אדרנלין. הצטרפו עוד היום!
