י׳ | שייטת 13

האימון הראשון.

מאמן: חברים, אני יודע שאתם גל של חבר׳ה חדשים ואינכם מאומנים, אבל אני לא מתכוון להוריד מהרמה או מהקצב של מי שעומד לצדכם, היות שיש להם גיבושים לפניהם. לכן אגיד לכם מתי לצאת, ברגע שאראה לנכון שאתם צריכים מנוחה. יש?!

חניכים: יש!

מאמן: צא!

הוא הוציא את המוביל שבהם החוצה, לאור העובדה שלא נתן את כל כולו, והוא בתגובה יצא החוצה, ירד על הברכיים, סגר שני אגרופים וחבט ברצפה בשאגה: אני לא מאמין! זו הייתה הנקודה שבה הבנתי מהי הדרך שעליה דיבר אותו מאמן, זו הנקודה שבה החלטתי לקחת חלק, להוביל!

מאמן: שימו לב, את התרגיל הבא בנינו במיוחד לתרגילים המשולבים בגיבושים, תרגיל שלא חוויתם בעבר. לכן פתחו אוזניים ותאזינו, כי לא אסביר שוב. צאו!

י׳: יצאתי, והפעם בידיעה שאני לא מוותר. יצאתי בידיעה שהפעם אני לא בורח.

מאמן: צא החוצה, אתה עדיין לא מספיק חזק!

י׳: ניגשתי אליו וביקשתי להמשיך.

מאמן: שלילי.

י׳: כל חיי ברחתי וויתרתי לעצמי בנקודות המשמעותיות ביותר שבהן נפגשתי. זו אחת מהן, תן לי להמשיך. אני יודע שאני לא חזק מספיק, אבל אני יודע שאני מסוגל!

מאמן: אני לא אומר לא למי שמסוגל. חובת ההוכחה היא עליך!

חזרתי כדי לרוץ החוצה ולהקיא את נשמתי, וזאת כדי לנגב את הפנים ולחזור חזרה לתרגיל, וכך לפחות שלוש פעמים, אבל זו הייתה הנקודה שאותה ביקשתי מאז הגיבוש: הדרך שלהם!

סוף אימון.

מאמן: אתה מזכיר לי את עצמי בגיל שלך. אתה מזכיר לי את אותו הילד שברח כל חייו, ובנקודה מסוימת בחיים החליט שכאן זה נגמר. מאותו רגע ואילך, אותו ילד הפך לאדם שהוכיח כי הוא ראוי לעמוד ראשון מבין הטובים ביותר.

י׳: איך עשית זאת?

מאמן: אתה תדע בהמשך!

אימון אישי.

י׳: הלו?

מאמן: שעה מעכשיו אתה בחוף הים, עם ציוד מלא. בהצלחה!

י׳: קיבלתי!

האימון התחיל, והוא התבצע למול המאמן שבאדרנלין מכנים אותו השרוט ביותר, והוא הוכיח שהשם הזה ניתן לו בצדק.

י׳: אני לא מסוגל, אני לא מסוגל…

מאמן: קום על הרגליים!

י׳: חשבתי שאני מסוגל, חשבתי שאני ראוי, חשבתי שאהיה כמוהם… על מי אני עובד…

מאמן: (אחז את פניו בשתי ידיו) תתאפס, ומהר! תתעורר וצא מההזיה הזו שהכנסת לעצמך לראש. תמחק את הרעיון הזה שהם חזקים ממך, הוא לא קיים.

כל אחד חווה משברים בחייו, וזו בדיוק הסיבה לכך שאנחנו פה: כדי שגם אתה תיאלץ להתגבר על המשבר הראשון והאמיתי בחייך. המשבר שיוביל אותך חיים שלמים, המשבר שיקבע איפה תעמוד בעוד כמה שנים, ואיך תתמודד עם מצבים שכאלו.

זו הנקודה שממנה נולדים לוחמים ביחידות מיוחדות, והאנשים שעליהם אתם קוראים בכל פעם בכתבה אחרת. זו הנקודה שממנה נוצרות אגדות, ומנגד זו הנקודה שממנה חלומות שלמים נעלמים עם הרוח, ואיתם חיים שלמים של החמצה, והמחשבה של מה יכולתי להיות.

עכשיו זה התור שלך. תבחר מי אתה, תבחר לאן אתה מכוון, תבחר עתיד.

נשארתי על ארבע, עם הראש מכוון כלפי מטה. נשארתי על הברכיים, מתחבט ומתלבט. נשארתי דומם וללא תזוזה כלל במשך חמש הדקות הבאות, עד שזה היכה בי, כשהבנתי מהי הבחירה שלכיוונה אצעד.

אני ממשיך! שאגתי, תוך אגרוף הקרקע ועמידה חזרה על הרגליים. אני ממשיך!

האימון נמשך, אבל הפעם היה זה המבט שמאפיין את החניכים שלנו, אותו מבט שהוביל בוגרים שלמים. המבט שלו, שביטא את ההבנה שזה יהיה לא קל, את ההבנה שרגש הוא לא צד בעניין, המבט שביטא עוצמה!