ר׳ | יחידת מגלן

נקודת השבירה.

מאמן: שימו לב, זהו תרגיל מהקשים שבנינו, תרגיל שלא תפגשו בגיבושים, וזאת כדי להעמיד אתכם רמה אחת מעל כולם. תרגיל שנותן את המענה הממוקד ביותר לתרגילים המשולבים בגיבושים, וברמה כזו שהאקטים שתפגשו בגיבושים יהפכו למאתגרים בלבד, כי את הקושי אתם חווים ברגעים אלו ממש. צא!

ר׳: יצאתי בכל הכוח קדימה, כי אחרי נאום כזה, למי יש את היכולת לעמוד במקום בלי לרעוד ולחכות להזנקה כדי להסתער קדימה? נתתי הכול, נתתי מעל ומעבר, התפוצצתי קדימה, ובכל זאת…

הבנתי על מה הם מדברים. הבנתי שלא משנה כמה אתן מעצמי, ללא הניסיון, היעד והכוח שמשותפים לחניכים שהגיעו לפניי, אין לי סיכוי. לא משנה מה עשיתי ואיך, הגעתי אחרון…

ר׳: אני לא מסוגל, אני יוצא.

מאמן: תקשיב טוב: תרים את עצמך למעלה, ומהר. אל תעשה את זה, אל תבנה נקודת שבירה שלא תוכל לחצות לאחר מכן. אף אחד לא ביקש ממך לסיים ראשון, ביקשנו שתסיים את המקצה, זה הכול.

ר׳: אני לא מסוגל… (בזמן שהוא הולך אחורה מקו ההזנקה)

מאמן: תקשיב טוב, אני לא מבקש ממך, אני פוקד עליך: תגיע אליי, זריז, אחרת המקום שלך הוא לא איתנו. לא הגעתי לאמן ותרנים, הגעתי לאמן את מי שראוי שיאמנו אותו. חמש שניות אליי, זוז!

רצתי בכל הכוח אליו, והוא, עם עיניים בוערות בזעם, הודיע לי כי בגלל שזה אימון ראשון, על הדרך שבחרתי לצאת הוא יוותר לי וייתן לי לצאת החוצה, אבל באימון הבא זו כבר תהיה בעיה מבחינתו.

אימון חמישי.

מאמן: זהו תרגיל צוותי. הפעם אני לא מבקש ראשון, אלא כוח אגרוף.

הוא הסביר לנו שכאשר כל אצבע ביד נמצאת בנפרד, הן יכולות להישבר, אבל כשמקבצים את כולן וסוגרים אותן לאגרוף, עם הכוח של כל האצבעות אפשר… באגרוף אחד בלבד.

מאמן: תהיו אגרוף. מוכנים?!

חניכים: כן!

מאמן: צאו!

יצאנו לתרגיל, והם דחפו אותי קדימה, ויותר מפעם אחת, אבל אחרי ארבעה מקצים, שוב נשברתי… שוב ביקשתי לצאת החוצה, שוב אותו סיפור ידוע.

מאמן: קח את עצמך, עוף הביתה. פעם אחת ויתרת על עצמך, ואלו שאחריה, אבל בחרתי להעלים עין כדי לראות מתי תתעורר. אבל זה הפך לתופעה שחוזרת על עצמה. נניח שתוותר על עצמך, אבל הפעם ויתרת על הצוות שעשה הכול למענך, ומבחינתי זה ייהרג ובל יעבור!

שיחת הטלפון.

ר׳: המאמן?!

מאמן: חיובי. רד למטה.

ישבנו למטה, מתחת לבית שלי, כאשר הוא הבין הכול, ובחר לספר לי מה הוא ראה בי כבר בפעם הראשונה.

מאמן: אתה נפלת לפחות שלוש פעמים מהמיונים הצה״ליים, וזה למה אני מכין אותך היום לגיבוש צנחנים. לא בגלל שהקב״א שלך נמוכה, כמו שטענת, שהרי בדקנו את זה יום אחרי כדי להוציא לך יום סיירות, אלא בגלל שנכשלת במיונים של מודיעין וטייס, שלא לדבר על יום סיירות שלא עברת. וזה ברור לעין, היות שזיהיתי את קו העבודה שלך באימונים: אף אחד מהם לא סיימת עד הסוף, ותקן אותי אם אני טועה…

ר׳: אתה צודק…

מאמן: תקשיב, אני איתך, אבל הפעם בחרנו להעמיד אותך למבחן, כי זוהי נקודה שתיאלץ להתגבר עליה בזכות עצמך. הוחלט בישיבת צוות, אחרי ניתוח מלא של כל החניכים, שאתה היחיד ללא מגמת שיפור, וזאת לאור אותה סיבה שציינתי לפני: ותרנות.

ירדה הפקודה להכניס אותך לתקופת מבחן באדרנלין. יש לך חודש להראות מגמת שיפור, או שהפעם לא תישאר להיות חלק מאיתנו.

אנחנו נעשה הכול כדי שזה יקרה, אתה ואני, כי בעוד חודש מהיום יגיע מנכ״ל אדרנלין להעמיד אתכם, הצוות שלך, ואותך במיוחד, למבחן שישפיע על כולכם. תראה לו מה זה הכוח של הצוות!

נקודת התפנית.

הוא תמך בי בכל פעם שראה שאני מבקש לפרוש, הוא היה שם לצדי בכל פעם שהוא הבין את מגמת הירידה שבה אני נמצא, עד לאותו רגע מכריע שבו הכול השתנה לגמרי…

מאמן: תעיף ת׳ברכיים למעלה ותיכנס יחד עם הצוות למשימה שנתתי לכם, עכשיו!

נלחמתי בכל הכוח לעלות ממצב שכיבה למצב שתיים. נלחמתי והצלחתי, אך לא החזקתי יותר מחמש שניות בלי להפיל ברכיים, בכל פעם…

מאמן: (תפס את ר׳ מהחולצה והרים אותו לגובה עיניים, ותוך כדי הוא ממקד מבט לתוך אישוניו) תקשיב טוב: נמאסת עליי, נמאסת על הצוות. הגיע לפה מאמן אורח והגדיר אותך בתור מי שמטנף את הצוות האדיר שאני מגדל כבר חצי שנה, ואתה יחד איתו. מעכשיו, בפעם הבאה שאתה תחליט לוותר, אני אדפוק אותם כל כך חזק, שאתה תתבייש להסתכל להם בעיניים. מרגע זה ואילך אתם קשורים, והפעם יותר מתמיד!

הוא נתן להם לפמפם חמש מאות שכיבות סמיכה ברצף, כי זה היה הזמן שלקח לי להחזיק מעמד במצב שתיים שלושים שניות ברצף בלי להפיל ברכיים, וזאת תוך כדי שהם שואגים לי שהם בסדר, שלא אדאג. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי את מה ששינה את הכול!

חניך: אנחנו איתך! אל תישבר, אנחנו איתך עד הסוף!

זה היה הקול הרועד שלו, הקושי שלו, העובדה שהם גנחו מכאב ואני לא שמתי לב, העובדה שחלקם כבר היו חצי מעולפים, אבל בחרו לא לוותר. זה היכה בי: מה שהם עברו בשבילי, מה שהם עוברים ברגעים אלו ממש, והעובדה שלהם קשה לא פחות ממני. אז למה אני?! למה תמיד אני זה שנשבר?! למה אני לוקח את כולם צעד אחד אחורה?! למה אני, בזמן שלכולם קשה באותה הרמה?!

ר׳: אני מחזיק מעמד, צוות! אני לא נשבר. זהו, היום זה נגמר! (תוך כדי שאני ננעל וסופר בקול שלושים שניות בלי להוריד ברכיים)

מאמן: ברוך הבא. חיכינו לך, חיכיתי שתשים לב לעובדה שאתה לא היחיד שנאלץ להתגבר על עצמו!

ר׳: שמתי לב, המאמן, ומרגע זה ואילך אתה תראה בן אדם שונה, כי הפעם אני חזק בדיוק כמוהם. הפעם הבנתי שאני לא חלש כמו שצעקו לי, אני חזק מכולם!

המנכ״ל.

מנכ״ל: בוא אליי, ר׳.

ר׳: כן, המנכ״ל.

מנכ״ל: ברוך הבא לגיהינום!

(וזאת תוך כדי שהוא מיקד לי את המבט שכולם דיברו עליו לפני. אין ספק שהוא הדבר הכי מרתיע שפגשתי. אז הבנתי מה זה אימון בסוף החודש למול המנכ״ל, אז הבנתי למה כולם מדברים עליו ביראה)

ר׳: אני לא נשבר, מלמלתי לעצמי. לא אחרי חודש אימונים למול הצוות ויחד איתו. אנחנו אגרוף, אני לא נשבר.

חניך: (מניח יד על כתפי) אתה צודק. אומנם זה מנכ״ל אדרנלין, אבל אנחנו לא מתכוונים להפסיד לו!

ר׳: קיבלתי!

מנכ״ל: (מגיע עד אליי ומוציא משימה מאין כמוה לבצע כצוות) אתה מפקד הצוות. אם לא תעמוד בזמן, מה יקרה?

ר׳: אני אספוג…

מנכ״ל: לא אתה, הצוות. אם הגענו למצב שאני צריך לזרוק חניך מהצוות, אתם לא שווים לי: הצוות מתפרק. לוקח את זה עליך, או לא?

ר׳: היססתי… לא עניתי…

חניך: תיקח את זה! אנחנו לא מתפרקים!

ר׳: לוקח!

מנכ״ל: הפכת בחודש אחד למי שמניע את הצוות קדימה, וזאת בעזרת נקודה אחת שלמדת: קשה להם בדיוק כמוך. אתה לא חלש מאף אחד, היום אתה אפילו חזק. ובכל פעם שהגוף יבקש להתרסק, תסתכל מסביבך ותבין מהי הרמה שלך, מי אתה לעומתם!