ק׳ | יום סיירות

אימון ראשון, צוות תל אביב.

הגעתי לאימון יחד עם עוד כארבעים אנשים ששמעו והגיעו לאדרנלין, חברה להכשרות וכושר קרבי, כי ביקשו גוף איכותי מאין כמוהו.

הגענו כדי להיווכח שלא כולנו נישאר, הגענו כדי להבין שאנחנו מתאמנים מול לא אחר ממנכ״ל החברה, האדם שבו התחילו צוות האם שלו והסיפורים המפוארים ביותר: צוות הפסיכופתים תל אביב.

מנכ״ל: אני לא מבקש מכם להיות המהירים, הזריזים, החכמים או החזקים ביותר. מנגד, אבקש מכם דבר אחד, דבר שיעיד עליכם כמי שראויים להמשיך לצד הטובים מכול, לצד מי שההצלחה שלהם בטוחה יותר מכול, אלה שעומדים שונים מהכלל: החניכים שלי.

שימו לב: אני מבקש מכם להיות הנעולים ביותר.

חניך ותיק: יאללה, קדימה, חברים, זו משימת צוות, אין לנו רשות ליפול.

ק׳: אני לא מסוגל יותר.

חניך ותיק: (תפס אותי בחולצה, הרים אותי והמשיך לרוץ)

ק׳: הסתכלתי עליו מלמטה, הסתכלתי וראיתי אדם חזק מאין כמוהו. הוא היה מי שמוביל את הצוות, החניך הנעול ביותר, ובלי שום קושי הוא זרק אותי לעבר הקו, העמיד אותי, ומסר למנכ״ל את המילים שסגרו את התרגיל: סוף זמן!

מנכ״ל: לא עמדתם בזמן. אתה יודע מה קורה מרגע זה ואילך.

חניך ותיק: חיובי, המאמן. והתשובה שלילית: לא נוותר עליו.

מנכ״ל: תקשיב, חדש. אתה הסיבה שהם לא עמדו בזמן, אתה הסיבה שבגללה הם ייענשו ב… אז הזכות לבחור היא שלך: עזוב את הצוות, קח את התיק ועוף מפה, כדי שאתן להם הזדמנות שנייה. או שתישאר, ותחטפו יחד את העונש, ורק אז תצאו להזדמנות שנייה שתהיה קשה מזו, כי אקצר לכם את הזמנים.

ק׳: לקחתי צעד אחורה, צעד שביקש לעצור הכול ולתת להם הזדמנות שנייה בלעדיי, כי אני הגורם למפלה הצוותית. צעד שיעיד על חולשה, צעד שיעיד על חיסרון.

מנכ״ל: חשבת שאתה חזק יותר. חשבתי שאתה שונה.

ק׳: כולם יסבלו בגללי.

מנכ״ל: כמו שחשבתי. לך, תתנדף עם הרוח, לא אותך ביקשתי.

הוא הפיל אותם על הרצפה, ואני, עם דמעות בעיניים, יצאתי החוצה, בזמן שהם גונחים ומתפתלים מקושי, מסבל ומכאב. דמעות ואיתן כאב עצום על פוטנציאל שלא מימשתי, כאב על כך שחשבתי וטעיתי כשאמרתי שאני שונה מכולם, כאב שהפך בן רגע לכעס ולעצבים על כך שהוא גרם לי לחזור בי ממחשבותיי, רוגז ואיתו כוח ועוצמה, וההחלטה לחזור ולעמוד לצדם, כדי לראות אותם מחייכים בפליאה לצדי.

חניך ותיק: ברוך השב! יאללה, חברים, בכל הכוח קדימה, זוז!

ראיון אישי.

מנכ״ל: מדוע הגעת לכאן, ולאן אתה מבקש להגיע?

ק׳: הגעתי כי כל חיי לא היה אדם אחד שיאמין בי ויגיד לי שאני מסוגל, ומנגד אתה הגעת ואמרת לנו שאתה האדם שיעשה הכול למעננו, כדי להוכיח לנו שקורצנו מחומר אחר, החומר של הטובים.

זו הסיבה שהגעתי: כי בפעם הראשונה בחיי מישהו הושיט לי את ידו, כי בפעם הראשונה בחיי אני רואה אור בקצה המנהרה, אני רואה את הפסגה שעליה חלמתי, את הדגל שרק אני מסוגל להניח, את הנוף שעליו דיברת!

מנכ״ל: מצוין. ולאן אתה מכוון?

ק׳: תראה…

מנכ״ל: תרים את הראש, ועם העיניים הנכונות, כי אני לא מתכוון לשאול שוב: ספר לי, לאן אתה מכוון?!

ק׳: סיירת מטכ״ל!

מנכ״ל: מצוין, זאת הרוח, ולשם תגיע. נכון לעכשיו יש לך את המיון הראשון, יום סיירות, בעוד שלושה חודשים. מרגע זה ואילך אתה חושב, נושם וחי יום סיירות.

ק׳: חיובי.

החניך החזק מכול.

עבר לו חודש של אימונים אינטנסיביים, וכמו שהוא הבטיח, עמדנו חזקים מתמיד וברמה אחרת לגמרי, מי ששרד כמובן. אבל עדיין היו חמישה חניכים שנלחמו על אותם מקומות ראשונים, ואחד מיוחד: זה שתפס אותי עוד באימון הראשון, זה שאף אחד לא שבר, זה שביקשתי לנצח, זה שביקשתי להיות.

זה היה סוף האימון, ושם ישבנו לשיחה משותפת, שיחה שהתקיימה אחרי השיחה הקבועה מול המנכ״ל.

ש׳: כן, אחי, מה רצית?

ק׳: איך אני מנצח אותך?!

ש׳: לא הבנתי…

ק׳: הבנת נכון. אתה החניך הכי חזק בצוות, ויש סיבה לזה. הבעיה היא שכולנו עוברים את אותה הכשרה פיזית ומנטלית, ולכולנו יש את הקווים המנחים הנכונים, כי אנחנו מתאמנים מול האדיר ביותר. איך זה שדווקא אתה מסיים כל הזמן ראשון?!

ש׳: (צחק בקול) אתה רואה אותי עכשיו? עד לפני שנה הייתי החניך החלש מכולם.

ק׳: באמת?! נו, ומה קרה בשנה הזאת?!

ש׳: שיחה מול מנכ״ל אדרנלין, ובה שתי נקודות שהוא העביר לכולנו, ושאותן לקחתי ללב עמוק יותר מכולם!

ק׳: שאלתי על אותה שיחה, והוא מסר לי את המילים ששמע והפנים, בצורה המפורטת ביותר: שיחה שהסבירה מהי עוצמה ומהו כוח, ואיך רוכשים אותם.

הוא המשיך והוסיף שהמנכ״ל אמר להם שכוח מגיע מבפנים, מתוך אמונה והפנמה אמיתית וכנה, ובלעדיה לא נוכל להשיג את מבוקשנו.

הוא המשיך והסביר מהן אותה הפנמה ואותה הבנה. הוא ישב איתי כשעתיים, ומצאתי את עצמי נדהם: זו הבגרות, וזה הידע, של חניכי אדרנלין, ואני חלק מזה.

ק׳: תודה לך. מחר אני היריב הגדול ביותר שלך!

ש׳: שהטוב מבין שנינו ינצח!

סאגת יום סיירות.

הגענו לסאגה הקשה מכול, סאגת ההכנה מול מנכ״ל החברה, המתגבשים הפעילים ובוגרי אדרנלין. אחרי הסברים ממוקדים ותרגילים בכל הווריאציות, עם דגשים ייעודיים וממוקדים, הרגשתי שזה הזמן להוכיח, שזה הזמן להוביל ולהיווכח כמה אני שונה.

מנכ״ל: צא!

ק׳: רצתי בכל הכוח קדימה, רצתי כל עוד רוחי בי, אבל הם היו שם, טובים, חזקים וחדורי מטרה יותר ממני: חניכי אדרנלין, בכל הדרך.

בכל הכוח קדימה, חשבתי לעצמי, ידיים, רגליים, קדימה, מהר יותר, חזק יותר!

מנכ״ל: צא!

ק׳: אני שם, עליתי לרביעייה הראשונה, ואני מכוון להמשיך ולהתעלות.

מנכ״ל: צא!

היום הסתיים, ואיתו שוב מצאתי את עצמי רק במקום השני. שוב במרחק נגיעה, שוב רחוק אך קרוב ליעד!

שיחה מול המנכ״ל.

ק׳: המנכ״ל, אפשר כמה דקות מזמנך?

מנכ״ל: תמיד.

ק׳: למדתי ממך המון. למדתי מהו כוח ומהי עוצמה, למדתי מהו אופי הלוחם המבוקש, למדתי מטרה, יעד וניצחון. אבל מדוע אני אף פעם לא מצליח להגיע למקום הראשון, מדוע אף פעם לא הצלחתי להתבלט?!

מנכ״ל: הסוד לעניין הוא אחד: …

ק׳: עכשיו אני מבין הכול.

מנכ״ל: אם אתה רוצה להיות שונה, אתה חייב ללכת בדרכם של השונים מכול, במעטפת הנדרשת לכך.

ק׳: וכך אעשה!

הוא סיפר לי על אותו כלי, הוא סיפר לי על אדם מוכר בעולם שזו דרך פעולתו, ועל אלה שקדמו לו. הוא הצביע עליי ובישר לי שברגע שאפעל לפי אותו קו מנחה, אהפוך לחזק מכול, ללא עוררין, אהפוך סוף סוף לשונה.

הוא אמר לי שהוא מאמין בי, ובמקביל דאג לסיים במשפט הידוע: מרגע זה ואילך, חובת ההוכחה היא עליך.

האימון שאחרי.

מנכ״ל: תהיו מוכנים, תהיו דרוכים, תהיו ממוקדים.

חניכים: יאללה!

ק׳: הוא הגיע מאחוריי והזכיר לי את הקו המנחה ואת נקודת המבט שעליה דיבר, ובהנף יד זינקנו כל עוד נפשנו בנו.

שאגות אדירות לצד רקיעות רגליים, מהירות לא נתפסת לצד אגרסיביות וחדות מרהיבות, מלחמת חורמה והרצון לנצח, בזמן שבראשי דבר אחד בלבד, והוא…

מנכ״ל: שם ומספר?

ק׳: …, ראשון!

מנכ״ל: ברוך הבא. עכשיו תשמור על מה שהשגת!

ק׳: כן, המנכ״ל!

סימולציית יום סיירות, יום שדה.

הכול מתרכז ביום אחד, ומול החזקים מכול, בתוכן המורכב ביותר: סימולציית אדרנלין, שעולה ברבדיה על כל מיון צבאי ויום שדה שאנחנו עתידים לעבור בצה״ל.

מנכ״ל: אתם מתמודדים היום מול התכנים והמועמדים שעולים ברמתם על המלש״בים ועל הגופים הבינוניים האחרים. מי שיתברגו בחמישים החזקים מכול, אלה הם מי שנכיר שיעברו בבטחה את יום השדה הצה״לי. ולעניין עשרת החזקים מכול, מדובר בסיפור אחר לגמרי.

ברגע שהוא הודיע מה יעלה בגורלם של עשרת החזקים מכול, צבע הפנים שלנו השתנה, אנדורפינים הציפו את גופנו, כוח אדיר, והמטרה לסיים במקומם. אבל בזמן שכולם כיוונו לעמוד באותה עשירייה, אני כיוונתי לעמוד בראשה, כחניך החזק מכול. וכך היה!

נקודת תורפה.

הוא תפס אותי אחרי יום סימולציית יום הסיירות, וביקש לומר לי מה עתיד לקרות ואיך להתמודד איתו.

מנכ״ל: להכשרה מהסוג שקיבלת יש נקודת תורפה אחת: הצלחה יתרה.

אתה, שהתחזקת והפכת לחזק מכול, הוא גם בעל החיסרון הגדול מכולם, כי יש לך הרגישות הגדולה ביותר לרגעים שבהם תכוון ולא תגיע למחוז חפצך, עד לרמה הפרטנית ביותר.

אם לא תגיע למקום שאליו כיוונת, ולו במקצה בודד, אתה תיפול ותתרסק לגמרי, ברמה הנפשית והפיזית כאחד, כי האחת תלויה בשנייה. כי ככה בדיוק שוברים את כל המלש״בים באשר הם, ובגיבושים הצה״ליים בכלל.

ק׳: מה הפתרון לכך?

מנכ״ל: הפתרון הוא אחד: אתה חייב להבין ולהפנים שאפשר לכוון מחדש. אחרת לא תוכל להעפיל.

הוא הסביר לי מה הכוונה בלכוון מחדש, ומה הכוונה בנפילה מנטלית, ומנגד איך מתעצמים ממנה ומתחזקים לאין שיעור.