ד׳ | ימס

אז הגענו לסימולציית יום סיירות שנערכה כשלושה חודשים מהשיחה למול המנכ״ל, סימולציה שכהרגלו מגיע להעביר אותה, בין היתר, מנכ״ל אדרנלין, כדי לראות את החניכים ולהכיר אותם ואת היכולות שלהם ברמה האישית!

אחד מהם, זה שהצטיין במהלך כל אותו יום סימולציה, החליט לפרוש. השאר המשיכו לרוץ… המשיכו לזחול, והוא עדיין לא חזר.

מנכ״ל: תפוס פיקוד, תעיף לי אותם באוויר, אני כבר חוזר. (עד היום אני זוכר את האש שהייתה לו בעיניים כשהוא צעד לכיווני) עוף חזרה לסימולציה!

חניך: לא יכול…

מנכ״ל: (הבחין שהחניך מפנה לו את הגב בשל סיבה מסוימת) הבנתי… אל תוותר לפני שניצחת!

חניך: (מניח את היד על הפנים)

מנכ״ל: בשלב הזה הבנתי… הוא בוכה… זה מעבר לקושי מנטלי, זה מעבר למטרה, זאת בעיה שיש לה שורש שצריך לעקור!

הוא התקרב אליי… תוך כדי שהוא מסתכל לי בשחור של העיניים, ושאל:

מנכ״ל: עד כמה אתה באמת רוצה להגיע ליחידת המסתערבים?

חניך: כולם נגדי… הצבא שלא מעלה לי את הפרופיל… המשפחה שלועגת לי… החברים שלא מאמינים בי…

מנכ״ל: אני אשאל שוב, עד כמה אתה רוצה להגיע למסתערבים?

חניך: (מנגב את הדמעות שממשיכות לרדת) היום… יותר מתמיד!

מנכ״ל: אז אני מתחייב לך, אתה למסתערבים תגיע. הפרופיל זאת הדאגה שלי. המשפחה תהיה הראשונה לעמוד שם כשתקבל את הסיכה. וחברים: יש לך פה שלושים חברים, ואותנו, המאמנים, שהדבר הכי חשוב להם זאת ההצלחה שלך. תישאר חזק, וכל פעם שאתה במשבר, אני פה. עכשיו, אחרי שהתחייבתי לך, חובת ההוכחה היא עליך!

החניך חזר ליום הסימולציה והמשיך להגיע, המשיך להתמיד, ובינתיים הם היו עסוקים בלהפוך עולמות!

אחרי שלושה חודשים של כסאח מטורף, ריצות של המאמנים וטלפונים של המנכ״ל, הצלחנו, חברים, הצלחנו להכניס את ד׳ כחריג ליחידות הלוחמות של צה״ל!