ג׳ | יחידת אגוז

נתיב חדש.

התאמנתי כל עוד נפשי בי. שיניתי קצב של חיים שלמים, וזאת על מנת להגיע ולעמוד ביעדים שאותם קבעתי לעצמי.

יעדים אשר יובילו אותי אל דרגות חדשות ועולמות שונים לגמרי, של מי שמחר יובילו את המדינה הזו מהרגליים, ואת הלוחמים המעוטרים ביותר למבצעים המורכבים מכול.

ביקשתי להיות חלק מאותם אנשים, ביקשתי להתגבר על עצמי, ביקשתי לעמוד כשונה בתוך שונים: ילד שזלזלו בו מגיל צעיר בגלל עודף משקל עומד היום למולכם כמי שיבחרו בו בפינצטה, היות שהוא המועמד המשובח ביותר שראתה היחידה, אם בכלל.

וככה עברו להם מספר חודשים שבהם אני מוביל, מספר חודשים שבהם הגדרתי יעד ועמדתי בו, שלושה חודשים שנעצרו ברגע אחד בודד… המחלה…

ההיעלמות.

היכן ג׳? לא ראיתי אותו מזה שלושה אימונים?!

חניך: גילו לאביו סרטן סופני. הוא נשבר לגמרי, והפסיק להגיע גם ללימודים.

מנכ״ל: היום כולכם הולכים לבקר אותו ומוסרים לו את דאגתכם ותמיכתכם, כי בשביל רגעים כאלו אנו צוות. ואני, אני את שלי אעשה לבד. יש?!

חניכים: יש!

שיחת העצמה: מנכ״ל אדרנלין.

עברו להם שלושה שבועות, ואז קיבלתי את השיחה שאיחרה להגיע, השיחה שכל כך חיכיתי לה ולא קיבלתי עד כה.

מנכ״ל: מה שלומך?

ג׳: בסדר גמור…

מנכ״ל: אני יודע. אבל אם הייתי מתקשר אליך באותו היום שבו שלחתי את החניכים, הייתי מוצא אותך באימון שלאחריו כשהראש לא איתנו, בזמן שלא למדת להתגבר ולהתבגר.

ג׳: כן, זה היה נראה לי מאוד מוזר שלא יצרת קשר, אבל אתה צודק. אלו היו שלושה שבועות שבהם עברתי תהפוכות נפש. המצב עדיין רע מאוד ולא מבשר טובות, אבל אני חזק בשביל המשפחה. אני על הרגליים, ומתפלל שיהיה בסדר.

מנכ״ל: אני שמח לשמוע. ומרגע זה אתה חוזר להתאמן כרגיל, היות שחיכיתי מספיק זמן כדי לתת לך להתאושש ולהתאזן, ולשמחתי זה בדיוק מה שקרה. אך מנגד, צה״ל יגיע בין אם אתה מוכן ובין אם לא, ובתקופה קשה זו, זו תהיה נקודת האור והמטרה אשר תחייה אותך: המטרה שאותה הצבת מלכתחילה, והיא מעבר בלתי מעורער ליחידות החוד הצה״ליות שאליהן ביקשת להגיע, כמי שנתפס כשונה מכל השאר. האם אני מובן?!

ג׳: מובן, המנכ״ל!

מנכ״ל: ברוך השב, טירון!

הפרידה.

התאמנתי חזק מתמיד. התאמנתי נעול ככל האפשר, כשאת רוב האימונים אני מעביר בלי מחשבות זרות.

התאמנתי כמו מכונה משומנת, בעודי דומע בכל ספרינט שאליו יצאתי. התאמנתי כי ידעתי שהרגש לא יכול לתפוס מקום, שהרי מלכתחילה היה מדובר במשמעת שהיא ברזל ובעמידה ביעדים שאותם הצבנו יחד, אבי ואני.

התאמנתי כדי לחזור לשגרה ולהרגיש טעם לחיים. התאמנתי כדי להשתחרר ולמצוא את הזמן לחלום ולשאוף. התאמנתי עד שיגיע היום שבו הם יבשרו לי שהעולם עצר מלכת…

רופא: אבא נפטר…

ג׳: כאב לב חד כתער ומועקה אדירה בחזה, זעזוע לתוך העצמות, בזמן ששאר הגוף מתכווץ עד כדי בחילה, לצד רוק שממלא את הפה ודמעות את העיניים.

המחשבה שהוא איננו, הידיעה שנשארנו לבד, החור שנפער לי בבית החזה, החולשה שהפילה אותי מהרגליים, הכאב לשכול אב, הכאב להתבגר ברגע, כמו סכין בבשר החי, כמו פצע שלא יגליד: כאב שכזה, שאני לא מצליח להכיל.

ובהסתכלות למעלה, אל השמיים האפורים, בזמן שהיו אלו דמעות ששטפו את פניי, הבנתי כמה אני עייף. הבנתי שהיום, ואחרי תקופה כל כך ארוכה של לחימה מצד כולנו, אני סך הכול מבקש קצת מנוחה. היום, ושבור לרסיסים, החלטתי שהגיע הזמן לעצור.

מנטרה.

נשאר לי חודש לגיוס, אחרי שפסחתי על כל המיונים הצה״ליים שבדרכי, מיום הסיירות הצה״לי ועד לגיבוש הצנחנים המסורתי.

נשארו לי שלושים ימים, שבהם מצאתי את עצמי מתחבט ומתלבט למול השאלה מה עליי לעשות, לאור העובדה כי אמי לא תשרוד בלעדיי.

חודש שבו פגשתי אותו, וביוזמתו: מנכ״ל אדרנלין, אשר שינה את נקודת ההסתכלות שלי בסיפור אחד שאותו חשף לפניי. איך איבד את החבר הטוב ביותר שלו בידיים בזמן לחימה, הלילה שבו חלמו יחד, החיים הקשים שעברו עליהם מגיל ילדות ואלו שתכננו להמשיך לחיות, ההבטחה לחזור מהמבצע בחיים, ההפנמה והקבלה, הבנה כי עליו להמשיך, רק שהפעם חזק יותר, כי הפעם הוא חי בשביל שניים.

מנכ״ל: היום אתה עומד כמי שעבר קשיים אשר עולים ברמתם על אחרים. היום פיתחת שורשים חזקים מכל השאר, כאלו שיחזירו אותך עומד גם למול הסערות החזקות ביותר. כי בזמן שהם רצים, הם ירוצו למען עצמם, בזמן שאתה רץ בשביל שניים. היום יש לך את מי להרשים, והוא צופה בך מלמעלה, תמיד!

תקופת אימונים: חזרה לשגרה.

הוא לקח אותי כפרויקט אישי, והכניס בי רעל עם כל אימון שהתקרב ליום הגיוס: חודש ימים של עבודה אינטנסיבית, אימונים ארוכים מהרגיל, תחושות כאב ושרירים תפוסים, תוך הטמעת ערכים מחודשת ובניית מנטליות חזקה מאי פעם שלי, מנטרה אחת ויחידה: היום אנחנו שניים.

מנכ״ל: מה יש? אני מכיר אותך טוב מעצמך. מה רץ במחשבותיך?!

ג׳: איך אמא שלי תסתדר? אני יודע שכרגע היא צריכה את כולנו, אני יודע שהיא צריכה אותי קרוב.

מנכ״ל: אין לי מקום להיכנס ביניכם, אבל אגיד לך ככה: אלו הם החיים שלך, אלו הם הכנפיים שלך, שנועדו להרקיע שחקים, לעוף אל על. אלו החיים שלך, שאותם תחיה רק פעם אחת, בעוד שאת שלה היא חיה ברגעים אלו ממש.

את הכנפיים שלה היא פרשה, קוראים להן ג׳. מה שלך השיגו עד כה? כי ברגע שתוותר עליהן למען מישהו אחר, תתחרט על זה כל חייך, כי הן לא יצמחו חזרה, לא מהמקום הזה לפחות.