תוצאות : 5 חברים דובדבן אחת.

רציתי שייטת 13 בכלל…

הגעתי בעקבות אירוע ה־7.10, אבל התחום הזה היה רחוק ממני.

פחדתי לכוון גבוה כי חשבתי שאני לא מסוגל לכך.

אחרי 3 חודשים באדרנלין לצד עבודה פיזית ומנטלית בליווי אישי ממדריך הצוות, התקבלתי לשייטת 13.

ביום הגיוס בפועל קיבלתי את ההודעה המרה שניתנה ההוראה לא לגייס אותי לשייטת ע״י רופא היחידה.

אספתי את עצמי ולצד מדריך הצוות בחרנו שאתגייס לדובדבן.

זכיתי להכיר אנשים מיוחדים, לחצות מכשולים שתמצאו רק ביחידה שכזו ולספר לכם שהכל אפשרי, אם רק תמשיכו לדחוף קדימה בלי לעצור לרגע, לא משנה הסיטואציה.

התקבלתי לשלדג. ככה לפחות זה התחיל.

עמדתי מקום אחרון בצוות, וכשהגיע המנכ״ל ביקשתי ממנו לפרוש. אחרי שיחה ארוכה לתוך הלילה החלטתי להישאר.

הוא הגיע לאמן אותנו (אותי) במיוחד, הפך למדריך הצוות ועקב אחרי קצב ההתקדמות שלי בכל אימון.

את העצות שנתן לי לא אחשוף כאן, אבל חודש וחצי אחרי מצאתי את עצמי כבר ברביעייה הפותחת של הצוות.

יצאתי ליום סיירות ועברתי לגיבוש מטכ״ל, נרשמתי למכינה ושמרתי איתו על קשר. מיד בסופה חזרתי להתאמן באדרנלין ולצידו הגשמתי חלום: התקבלתי לשלדג.

מיד אחרי המיון של "אחרי הגיבוש" קיבלתי את ההודעה שעברתי למגלן. בזמן הזה למדתי על דובדבן, והחלטתי שאם לא שלדג, אז שם זה היעד.

אחרי מלחמה עקשנית מול מדור סיירות, הצלחתי לשנות את השיבוץ ליחידת דובדבן.