מכתבי תודה של בוגרי אדרנלין

רציתי לומר לך תודה על ההשקעה ותשומת הלב הבלתי ניתנות למדידה שהענקת לי.

נער שקט ומופנם שאותו החלטת לקחת כפרויקט אישי אחרי שביקש לוותר באימון הקבלה הראשון באדרנלין כושר קרבי כדי להטמיע בו הרבה מעבר.

ביטחון עצמי, נוכחות, נקודות מבט שמאפיינות אנשים חוצי גבולות והידיעה שאני לא פחות כי אם יותר.

אני יודע שאתה תאמר לי שהכל בזכותי ואתה היית לא יותר מיד מכוונת, אבל זה כי תמיד תישאר צנוע כפי שאתה, אישיות של ממש. תודה רבה לך על הכל, וכפי שאתה תמיד אומר: "תרימו את הראש ולא את האף, דרך ארוכה היא לפניכם ואנחנו נמשיך לצעוד בה יחד", ואני כהרגלי אחזיר לך: "מצפה לכך בקוצר רוח, אח גדול".

הגעת אלינו כרעם ביום בהיר ושאלת מי מאיתנו מבקש להפוך ללוחם סיירת.

הם צחקו עליי אחרי שהרמתי את היד בהססנות, ואתה שחתכת את כולם בשאגה שנחרטה בזיכרוני עד היום כדי למסור להם שצוחק מי שצוחק אחרון.

הם רצו אליך אחרי שירדת מהבמה, ואתה שצעדת דרוך ונכון לכיוון אדם אחד בלבד כדי ללחוץ את ידו ולהודיע לו היכן תיפגשו בעוד יומיים.

הליך הכשרה ייחודי ורב־גווני שאותו עברתי תחתיך ואיתו קווים מנחים שהפכו אותי לאדם מוביל דרך שעליו אחרים הסתמכו, עד לכדי שמגבשי השייטת עצמם הואילו בטובם לתחקר אותי מהיכן רכשתי אישיות ייחודית שכזו, ואני בתגובה מסרתי את שמך ומהי הזכות לעבוד תחתיך.

ביקשתי ממך להפוך להיות כמוך ואתה חייכת והודעת לי שיגיע יום ואהפוך לטוב ממך. תודה שעמדת במילתך!

תודה רבה שפיתחת בי את היכולות להתמודד עם כל נקודת שבירה אפשרית.

נער חלש אופי שנגרר אחרי החברה והיה בורח מכל מכשול שנקרה בדרכו, כדי שאדם אחד בלי פחד או עצם בלשון יעמיד אותו במקומו ויראה לו בדיוק לאן פניו מועדות אם ימשיך בצורת התנהלות זו.

אימוני שגרה, שיחות נפש לתוך הלילה, סימולציות קשות מנשוא, ובכל אלו היית שם ללחוץ לי על הנקודות הכואבות ובאותה נשימה להעניק לי תמיכה ויד דוחפת.

תודה שידעת לשלב בין השניים, תודה שידעת לקרוא אותי כמו ספר פתוח, תודה שלא ויתרת כשאחרים אמרו נואש, תודה לך שהיית כמו אבא, אח גדול וחבר נפש, תודה, המאמן.

לא האמנתי שאדם כמוני יכול לעבור, ובהצטיינות, תוכן סיזיפי כיום סיירות וגיבוש היחידה שהגיע מיד לאחריו.

לא האמנתי שתצליח להחזיק מעמד עם ותרנות כשלי, אפילו אחרי שהתחייבת לא לברוח כמו אחרים שהגיעו וניסו את מזלם לפניי.

מהימים החמים בשנה ועד הקרים שבה, לפנות בוקר ועד אחרי השקיעה, היית שם לרוץ לצידי כדי להוכיח לי כל פעם מחדש מהם גבולות ואיך לפרוץ אותם.

בלעדיך שום דבר מזה לא היה קורה, בלעדיך לא הייתי הופך בחודשים בודדים לאדם בעל רף יכולות פיזי שניפצו כל מיתוס אפשרי.

"אני מחכה לך על הפסגה", שאגת לי בתחילת הדרך, "אני מחכה שתכבוש אותה ממני", וכך בדיוק קרה, לפחות הצעד הראשון שלי לכיוונה. תתכונן, אני מגיע, וישירות אליך.